פלורנס קלקסטון
 | |
| לידה |
26 באוגוסט 1838 פירנצה, הדוכסות הגדולה של טוסקנה  |
|---|---|
| התאבדה |
3 במאי 1920 (בגיל 81) סנדאון, הממלכה המאוחדת |
| תקופת הפעילות |
1855–1889 (כ־34 שנים) |
| תחום יצירה |
ציור |
  | |
פלורנס קלקסטון (באנגלית: Florence Claxton; 26 באוגוסט 1838 – 3 במאי 1920) הייתה אמנית בריטית, שהתבלטה בציורי הסאטירה שלה. קלקסטון גם כתבה פרשנויות הומוריסטיות רבות על החיים של זמנה. [1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קלאקסטון נקראה על שם עיר הולדתה, פלורנס, איטליה,[2] שם נולדה ב־26 באוגוסט 1838 לצייר מרשל קלקסטון ואשתו סופיה; היא הוטבלה ב־2 בינואר 1839 בכנסיית סנט אלפג' (אנ'). הייתה לה אחות צעירה יותר, אדלייד (אנ'), שנולדה שלוש שנים אחריה.
מרשל קלקסטון, לא ראה הצלחה באיטליה, והיגר עם משפחתו בשנת 1850 לאוסטרליה, שם גיסו ריצ'רד הרגרב ביסס את עצמו כמתנחל בניו סאות' ויילס. גם בני משפחה אחרים היגרו לאוסטרליה. הגעתו של קלקסטון לסידני צוינה בעיתונים, אך הוא שוב נאבק למצוא את התהילה כצייר. המשפחה המשיכה להגר ובשנת 1854, עברה להודו. לאחר שהות של שלוש שנים, המשפחה חזרה לאנגליה דרך ציילון ומצרים. הניסיון של נסיעות בינלאומיות התברר כחשוב לאחיות כאמניות, הרחיב את ההיקף הגאוגרפי של חוויותיהן, ותרם למבטתן החוץ וויקטוריאנית.
האחיות קלאקסטון חזרו לאנגליה שפלורנס הייתה כמעט בת 20 [3] אביה אימן אותה ואת אחותה בציור. בשנות החמישים של המאה ה-19 מצאו שתי האחיות עבודות בייצור תחריטים לעיתונות הפופולרית. בשנת 1858 הציגה פלורנס סצנות מחייה בתערוכה השנתית השנייה של האגודה לנשים אמנויות (אנ') (SWA). בשנה שלאחר מכן, 1859, היא חתמה על עצומה לקבלת נשים לבתי הספר של האקדמיה המלכותית לאמנויות.
בשנת 1864, האחיות חלקו יחד בית בלונדון, אך דרכיהן נפרדו. ב־1 ביוני 1868 התחתנה פלורנס עם ארנסט פרינגטון, צלם ומהנדס צרפתי, בפריז. מעט ידוע על חיי הנישואים שלהם, אך פלורנס טענה כי התגוררה במונקו במשך כמה שנים. לא היו ילדים מהנישואין והיא התאלמנה ככל הנראה בשנת 1881, כשחזרה להתגורר עם אביה בלונדון.[2]
פלורנס לא נישאה בשנית. היא המשיכה לעבוד כמאיירת ואמנית.
ב־3 במאי 1920, בביתה, באי וייט, היא התאבדה.
יצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
היצירה הידועה ביותר של קלקסטון היא ״הבחירה בפאריס: אידיליה״ (בערך 1860), סאטירה ופרודיה (על פי משפט פאריס במיתולוגיה היוונית) על יצירותיהם של האמנים מהאחווה הפרה-רפאליטים. [4] הציור מכיל רבים מהדמויות המרכזיות של התנועה האמנותית כולל ג'ון ראסקין וסר ג'ון אוורט מיליי, עם דמויות של תרבות פופולרית כמו פורד מדוקס בראון. הציור מתאר את מיליי בתפקיד פאריס, שמציע את התפוח המוזהב לאישה מימי הביניים מפוארת למראה, תוך התעלמות מהמדונה של רפאל ואישה מודרנית בקרינולינות. הציור כולל גם פרודיות על יצירות אחרות לפני הרפאליטים [5] התמונה פורסמה בעיתון ״אילוסטרייטד לונדון״ בעמוד ב־2 ביוני 1860. [6]
קלקסטון כתבה גם מערכונים הומוריסטיים על פמיניזם וזכויות נשים, בעיקר בהרפתקאותיה של אישה בחיפוש אחר זכויותיה, סיפור מצויר.על אשה שהוריה אינם מאשרים את המאהב שלה, והוא עוזב. היא מחליטה להמשיך בעצמאותה, אך היא נעשית מכוערת, הופכת לעורכת דין, פוליטיקאית ורופאה, אך בסופו של דבר נכשלת בכל העיסוקים. לבסוף היא מהגרת לארצות הברית ומתחתנת עם בריגהם יאנג, מנהיג המורמונים הפוליגמי. בסופו הסיפור, מסתבר שכולו היה חלום והוא מסתיים במילותיה "תודה לאל זה רק חלום ליל קיץ ואני לא משוחררת".[7]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Delia Gaze, ed., Dictionary of Women Artists, London, Taylor & Francis, 1997; p. 404-6.
- ^ 1 2 Flood, Catherine (26 May 2016). "Claxton [married name Farrington], Florence Ann (1838–1920)". Oxford Dictionary of National Biography (online ed.). Oxford University Press.
- ^ Van Remoortel, Marianne, ed. "The Fine Art of Satire: Florence and Adelaide Claxton and the Magazines." In Women, Work and the Victorian Periodical: Living by the Press. Palgrave Macmillan, 2015, pp. 92–114.
- ^ William E. Fredeman, "Pre-Raphaelites in Caricature: The Choice of Paris: An Idyll by Florence Claxton," Burlington Magazine, Vol. 102 (December 1960), pp. 523-29.
- ^ James S. Dearden, John Ruskin: A Life in Pictures, London, Continuum, 1999; p. 56.
- ^ "The Choice of Paris: An Idyll’ by Miss Florence Claxton." Illustrated London News 36 (2 Jun. 1860), 541-542.
- ^ Florence Claxton, The Adventures of a Woman in Search of her Rights, London, The Graphotyping Co., 1872.